"אני מת מעייפות, אבל אני לא מצליח לישון"

מיקי שטרק · 24 בספטמבר 2026

"אני מת מעייפות, אבל אני לא מצליח לישון"

קושי בזמן שינה

זה משפט שאני מכיר טוב מדי. לא כי שמעתי אותו ממישהו אחר. כי אני חי אותו.

כבר תקופה ארוכה שהשינה שלי רחוקה מלהיות רגילה. אני כמעט אף פעם לא מצליח לישון יותר מארבע שעות ברציפות.

יש לילות שבהם אני מתעורר אחרי שעתיים, חוזר לישון ומתעורר שוב. שעתיים ועוד שעתיים. ארבע שעות בסך הכול.

וזה לא משנה באיזו שעה הלכתי לישון. אני יכול להיות מותש לחלוטין. זה עדיין לא מבטיח לי שינה.

וזה קשה להסביר למי שלא חווה את זה. מבחוץ זה נשמע פשוט: "אם אתה עייף, תלך לישון מוקדם יותר."

הלוואי שזה היה כל כך פשוט. הבעיה היא לא כמה זמן אני במיטה. הבעיה היא מה קורה כשאני כבר שם.

הגוף עייף. לפעמים אפילו מרוסק. אבל משהו בפנים עדיין לא מוכן להוריד את השמירה.

אני שוכב במיטה. החדר חשוך וזה בדיוק הרגע שבו הגוף אמור להרפות.

אבל דווקא אז מתחיל הכול. המחשבות, התחושות, הדריכות, הזיכרונות. ולפעמים אפילו אין סיבה ברורה ובכל זאת, השינה לא מגיעה.

התעוררות ואז חישובים

ואז אני נרדם. אחרי שעתיים אני מתעורר. מסתכל על השעון ומתחיל לחשב. כמה זמן נשאר? אם 02:30 אולי אצליח לחזור. אם 04:00 אולי כבר לא.

מחר יש עבודה, פגישות, אנשים שסומכים עליי ואני כבר יודע שאני מגיע עם פחות ממה שצריך.

והדבר שהכי מתסכל זה שאני לא בוחר בזה. אני יכול לעשות הכול "נכון". ללכת לישון מוקדם, להירגע, לכבות את הטלפון ועדיין להתעורר אחרי שעתיים או ארבע.

הגוף שלי פשוט מחליט שהשינה הסתיימה. ולפעמים זה מרגיש כמו ניסיון לאסוף שינה מתוך שברים וזה מתיש.

אבל בבוקר אני קם, מתקלח, יוצא לעבודה. מדבר עם אנשים. מקבל החלטות. מתפקד ואף אחד לא יודע שישנתי שעתיים.

אנשים רואים את התפקוד. אבל הם לא רואים את הלילה שהיה לפני.

ואתם? מה עובר עליכם בלילה? כיצד השינה השבורה משפיעה על היום שלאחריו? אני כאן כדי לשמוע.

תגובות (1)

יש לפוסט הזה תגובה אחת.

התגובות פתוחות לקריאה ולכתיבה לחברי הקהילה. הצטרפו כדי לקרוא ולהגיב.

← חזרה לבלוג