ביום שהודתי בפני עצמי ובפני העולם שקרסתי, נגעתי בתחתית וניצלתי את המומנטום לחזור למעלה כדי לנשום.
חזרתי לחלום חיים
Noga Dines · 25 באוקטובר 2026

אמנם נכון שקרסתי מרצף החלטות לא מדויקות שלי, אך אין זה מפחית כלל מהכאב הנורא שחוויתי.
ועדיין, אני בסך הכול ילדונת צעירה, או לפחות כך אומרים.
החצופים גם שואלים: "למה, בת כמה את כדי לחשוב שאת מבינה?"
אז לאלו אני בכלל לא עונה.
בשביל הקהילה היקרה, אני בת 29 וחצי.
יש ימים שאני מרגישה בת 200, ויש כאלו שאני שוכחת הכול ומרגישה פחות מבת שנה.
יצרתי לי תפקיד ורקמתי חלום.
ביום-יום זה התפקיד שלי:
לחקור, ללמוד, להבין, להפנים, לנתח, ליישם, ואז – בקצה של המעגל – גם ללמד אנשים אחרים מסביבי.
אלו אולי הדברים האהובים עליי באקדמיה, תהא הבועה אשר תהא: הקהילתיות והאחווה.
אולי אני מדמיינת ושוב הוזה, וזה קיים רק אצלי בחוג או בפקולטה?
ויש סיכוי קטנטן שאולי זה קשור אליי בצורה משונה?
אולי הזמן בבית, במגננה מוחלטת מהבחוץ וחרדה, הפך אותי חזרה לרכה?
אולי, רחמנא ליצלן, אני בסך הכול בחורה נחמדה?
לא כל כך משנה לי היום, או בשבוע האחרון.
מצאתי או יצרתי מקום בטוח נוסף להיות בו אני – פגיעה, חכמה, חרוצה או חרדה.
מצחיק, החוג מצליח, השם של האוניברסיטה קצת פחות.
אני נגה, מסטרנטית במערכות מידע, אוניברסיטת חיפה.
בסך הכול מדענית צעירה, שזה בגדול כל מה שאי פעם חלמתי להיות.
ומי אתם יקיריי? ומי אתן גבירותיי?
ספרו לנו שנתגאה יחד.
