יש שקט מיוחד ללילה.
השעה 03:15, והמוח שלי עדיין על מדים
מיקי שטרק · 23 בספטמבר 2026

שקט שממנו אנחנו אמורים להירגע, אבל עבור מי שסוחב פוסטראומה, השקט הזה הוא רק הגברת הווליום של כל מה שמנסים להשתיק ביום.כולם מדברים על הסיוטים, אבל המאבק האמיתי הוא לא תמיד הסיוט.
המאבק הוא המוכנות.
המיטה אמורה להיות המקום הכי בטוח בבית, אבל המערכת בפנים פועלת לפי חוקים אחרים.
היא לא השתכנעה שהסכנה חלפה.
היא סורקת את החדר, מקשיבה לרחשי הרחוב, בודקת את הנשימות.
הגוף מותש, צועק לליטוף של שינה, אבל השומר הפנימי מסרב לרדת מהמגדל.
ולחזור לישון אחרי גל כזה? זה כמו לנסות לנחות בחירום באמצע סערה. אתה לא סתם שוכב. אתה מנהל משא ומתן עם פיזיולוגיה שלא מאמינה שזה בטוח להרפות.
עם הזמן הבנתי שלנסות "להילחם" בחוסר השינה רק מגביר את הדריכות. לפעמים הניצחון הקטן הוא לא להירדם מיד, אלא פשוט להפסיק להעניש את עצמי על זה שאני ער.
לנשום, להכיר בתגובה של הגוף בלי לכעוס עליה ולזכור שזה מנגנון שעזר לי לשרוד גם אם הוא כבר לא משרת אותי עכשיו.
מי שמכיר את המאבק השקט הזה בלילות,
איזה עוגן או הרגל קטן עוזר לכם להחזיר מעט שקט לחדר כשהמחשבות רצות?
